<h1>פסקי רבינו יוסף הלכ' יולדת</h1>
<h2>דף לז.</h2>
יולדת נקבה יושבת על דם טמא. ואם ראתה כל שבועיים, ואחר כך פסקה, סופרת שבעה נקיים בבדיקה. פירוש כדינה בוקר וערב. וטובלת ומשמשת כל ששים וששה יום. כי אפילו בדיקה אינה צריכה, אלא תשמש ותלך. ואם לא ראתה בתוך שבועיים ללידה אלא פסקה בינתיים סופרת שבעה נקיים בתוך השבועיים, ועולין. ואע"פ שהיא אסורה לשמש כל השבועיים מיהו לימי ספירה עולין לה, כדאמרינן ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה, וטובלת אחר שבועיים ותשמש. ומכל מקום לשמש בתוך השבועיים אינה יכולה אפילו ספרה שבעה נקיים, דהא כתיב [ויקרא י"ב] וטמאה שבועים כנדתה. אבל אם ראתה יותר (משבעה נקיים) [משבועיים] אחר לידתה, לעולם היא אסורה עד שתפסוק שבעה נקיים [ותטבול]. דבעינן נסתם הטמא נפתח הטהור.
